הלכה: מַתְנִיתָא כִּדְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינָהּ חַייֶבֶת עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ דָּגָן כְּשִׁיעוּר. 19a רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רִבִּי הִילָא בֵּין כְּרַבָּנִין דְּהָכָא בֵּין כְּרַבָּנִין דְּתַמָּן אָֽמְרִין עַד שֶׁיְּהֵא רוּבָּהּ דָּגָן וְטַעֲמָהּ דָּגָן. רַב הוּנָא אָמַר טַעֲמָהּ דָּגָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רוּבָּהּ דָּגָן. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב הוּנָא עִירֵב בָּהּ שְׁאָר הַמִּינִין עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ רוּבָּהּ דָּגָן וְטַעֲמָהּ דָּגָן. פָּתַר לָהּ בְּמִינִים אֲחֵרִים. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי הִילָא הַנּוֹטֵל שְׂאוֹר מֵעִיסַּת חִיטִּין וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ עִיסַּת הָאוֹרֶז אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְאִם לָאו פְּטוּרָה. בְּגִין נִתְנוּ דְבַתְרָהּ הַטֵּבֵל אָסוּר כָּל שֶׁהוּא מִין בְּמִינוֹ. שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מתניתא דלא כרבן שמעון בן גמליאל. כצ''ל וכך היא בכל הגירסות הישנות וגי' הספר ט''ס הוא והא דרשב''ג בתוספתא ריש פ''ב מיתניא דס''ל דאין הולכין אחר הטעם ולעולם אינה חייבת עיסת דגן העשויה עם האורז עד שיהא בהדגן כשיעור חיוב חלה בלבד:
בין כרבנין. בין לרבנן דהכא ובין רבנן דבבל סבירא להו בדינא דמתני' עד שיהא בהעיסה רובה דגן וטעם דגן ורב הונא פליג על דר' הילא וס''ל דטעמה דגן בלחוד סגי ואע''פ שאין בה רובה דגן:
מתניתא. ברייתא חדא דאשכחן פליגא על דרב הונא דקתני בהדיא עירב בהעיסה של דגן משאר המינין אינה מתחייבת עד שיהא בה רובה דגן וטעמה דגן ומשני פתר לה רב הונא להאי ברייתא דמיירי שנתערב בה ממינין אחרים שאינן מין דגן ולאו דאורז דהא דתנינן במתני' דהולכין בה אחר טעם דגן בלבד דוקא בנתערב חטים עם האורז הוא דשנינו וכדאמרינן בריש מכלתין דלא שנינו אלא חטים עם האורז בדוקא:
מתני' פליגא על ר' הילא. מתני' דסוף פירקין קשיא לר' הילא דקתני הנוטל שאור מעיסת חטים וכו' וסתם שאור של עיסה הניתן לתוך עיסה אחרת אין בה רוב של העיסה אלמא דאין הולכין אלא אחר הטעם בלבד דאי לא תימא הכי אלא דמפרשת גם להאי מתני' דהטעם דגן דקתני לאו דוקא הוא אלא עד שיהא בה גם רובה דגן כדמפרשת למתני' דהכא א''כ קשיא הא תו למה לי ומשני בגין ניתני דבתרה הטבל אוסר בכל שהוא וכו' כלומר לעולם דעד שיהא בה גם רובה דגן וכגון דהשאור של עיסת החטים היא מרובה מכל עיסת האורז ודקשיא לך הא תו למה לי הא שמעי' להא ממתני' דהכא למאי דמפרש לה ר' הילא הא לא קשיא דלא תני להאי מתני' דלקמן אלא בגין דהסיפא דבעי למיתני אבתרה דהטבל דאוסר בכל שהוא במין במינו דוקא ושלא במינו הוא בנותן טעם והיינו אפי' במקום דרוב מן הטבל הוא בעינן נמי עד שיהא בו בנותן טעם והלכך הוא דהדר תני לה גבי עיסת האורז שנתן לתוכה משאור של עיסת חיטים לאשמועינן דלעולם בעינן עד שיהא בה רובה דגן וגם טעמה דגן הואיל ומין בשאינו מינו הוא:
ר' יוסי הוה מסמך לר''ז. שהיה מכתף עליו ובעוד שהלכו שמע ר''ז קליה דר' הילא שהיה יושב ושונה בשם ר' יוחנן דבטעמה דגן בלחוד סגי והיה אומר דגם זה דר' יוסי בשם ר' יוחנן אמר דתרתי בעינן רובה דגן וטעמה דגן ואמר ר' זעירא על הא דר' הילא דמחלפא היא בידיה במה ששונה דר' יוסי בשם ר' יוחנן קאמר הכי ואין זה אלא לחזק דבריו דלעיל דקאמר משמייהו דכולהו רבנין דתרתי בעינן אבל מחליף הוא דברי רבי יוסי משום דסימן הוה לי דרבי יוסי כרב הונא דלעיל ס''ל דבטעמה דגן לחוד הוא דסגי ואלו הוה שמיע ליה לר' יוסי מר' יוחנן כדקאמר ר' הילא לא הוה רבי יוסי פליג על ר' יוחנן רביה:
רִבִּי יוֹסֵי הֲוָה מְסַמֵּךְ לְרִבִּי זְעִירָא שָׁמַע קָלֵיהּ דְּרִבִּי הִילָא יְתִיב מַתְנֵי רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר טַעֲמָהּ דָּגָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רוּבָּהּ דָּגָן. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עַד שֶׁיְּהֵא רוּבָּהּ דָּגָן וְטַעֲמָהּ דָּגָן. אָמַר מִחְלְפָה הִיא בְיָדֵיהּ 19b סֵימָן הֲוָה לָן רִבִּי יוֹסֵי כְּרַב הוּנָא.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source